|
|
מקור הנתונים:
ספר הכנרת- פרופ' משה גופן, יצחקי גל
נתונים פיסיים
א. האגם
הכנרת שוכנת בין קווי הרוחב "15 '42 320 - "44 '53 320 צפון
ובין קווי האורך "52 '31 350 - "55 '38 350 מזרח. האגם נמצא
מתחת לפני הים ורום מפלס המים בו משתנה תדירות. מפלס המים
הנמוך ביותר שנמדד (מדידות מפלס מדויקות נערכות בכנרת רק
משנת 1926) היה 214.87-מ' מתחת לפני הים בסתיו 2001, והגבוה
ביותר - 208.33 מ' מתחת לפני הים- בינואר 1969. כאשר מפלס
המים נמצא ברום 210.0- מגיע שטח פני האגם ל- 168 קמ"ר, נפחו
4,131 מליון מ"ק ועומקו המכסימלי 44 מ'. אורך האגם בציר
צפון-דרום הוא 21 ק"מ ורוחבו המירבי (ציר מזרח- מערב) -12
ק"מ. אורך קו החוף 53 ק"מ.
טבלה 1-שטח ונפח האגם לפי שכבות בנות 10 מ':
נפח המים שמתחת לעומק הנתון ועד הקרקעית ושטח פני המים בעומק
הנתון |
שטח
[קמ"ר]
|
נפח
[מיליארדי מ"ק]/ (%)
|
רום פני המים
[מ' מתחת לפני הים]
|
עומק
[מ']
|
| 168 |
4.13 (100%) |
-210 |
0 |
| 149 |
2.53 (61.2%) |
-220 |
10 |
| 111 |
1.21 (29.3%) |
-230 |
20 |
| 59 |
0.37 (9.0%) |
-240 |
30 |
| 15 |
0.02 (0.5%) |
-250 |
40 |
|
|
 |
הגבולות הגיאוגרפיים של אגן היקוות הכנרת והנחלים הראשיים בו. |
בהיסטוריה של מדידות בטימטריות
(קווי עומק) בכנרת ידועות גרסאות אחדות של העומק המרבי של האגם:
מולינה (1847) כתב שאינו עולה על 47.6 מ'; לויטנט לינץ' (1852)
דיווח שהוא 50.3 מ'; על נתון זה חזר גם ון-דה-ולדה ב- 1858; מקגריגור
דיווח ב-1886 על 285.3 מ' (!); לורטה (1883) דיווח על 250 מ';
ברואה (1894) ציין שאינו עולה על 40-45 מ'; גרבל חזר ב-1931 על
גרסתו של ברואה; ב-1936 פרסם בודנהיימר את גרסתו- 250 מ'.
ב-1945 פרסם אשבל מפה בטימטרית של האגם, שהיתה מבוססת על כ- 500
מדידות באגם כולו. אורן פרסם מפה בטימטרית המבוססת על 288 מדידות
שערך ב-1950-1951. ב-1961 פורסמה ע"י תה"ל מפה בטימרית חדשה, שהתבססה
על מדידות מד-הד; ב-1989 פורסמה המפה הבטימטרית המעודכנת והחדישה
ביותר שנעשתה ע"י מד-הד, ניווט משוכלל ועיבוד נתונים ממוחשב, שנערכו
במשותף ע"י החברה לחקר ימים ואגמים, המכון הגיאולוגי ואוניברסיטת
תל-אביב (ציור 1).
בשינוי מפלס בין 209- מ' ל-214- מ' שווה בממוצע כל 1 ס"מ גובה
מפלס ל- 1.65 מליון מ"ק מים. הנתונים המוצגים בטבלה 1 א' מראים
כי ירידת מפלס מ- 209- ל- 213- מביאה להפחתה של 15% בנפח המים
ושל 4.4% בשטח פני המים.
הכנרת רחבה יותר בחלקה הצפוני מאשר בדרומי. קרעקית הכנרת אינה
סימטרית, ויש אף קוי שבר גיאולוגיים בולטים החוצים את קרקעית הכנרת.
שיפוע הקרקעית בחלקה המערבי של הכנרת מתון מן השיפוע שבצד המזרחי.
המקום העמוק ביותר באגם נמצא צפונית- מזרחית למרכז הטופוגרפי של
האגם.
טבלה 1א-שטח ונפח האגם של שכבות בנות 50 ס"מ בכנרת במפלסים שבין
הרום 213- ל- 209-
נפח המים שמתחת לעומק הנתון ועד הקרקעית ושטח פני המים בעומק הנתון
|
שטח
[קמ"ר]
|
נפח
[מיליארדי מ"ק]/ (%)
|
רום פני המים
[מ' מתחת לפני הים]
|
עומק
[מ']
|
| 168.9 |
4.32 (100%) |
-209.0 |
0 |
| 168.6 |
4.23 (98%) |
-209.5 |
0.5 |
| 168.0 |
4.13 (96%) |
-210.0 |
1.0 |
| 165.5 |
4.07 (94%) |
-210.5 |
1.5 |
| 164.7 |
3.99 (92%) |
-211.0 |
2.0 |
| 163.9 |
3.90 (90%) |
-211.5 |
2.5 |
| 163.0 |
3.82 (88%) |
-212.0 |
3.0 |
| 162.2 |
3.74 (87%) |
-212.5 |
3.5 |
| 161.4 |
3.66 (85%) |
-213.0 |
4.0 |
|
ב. אגן ההיקוות
אגן היקוות הכנרת הוא השטח שמים הזורמים בו מתנקזים אל האגם. מרבית
האגן נמצא מצפון לכנרת. אורך אגן ההיקוות מצפון לדרום הוא 110
ק"מ ורוחבו המכסימלי הוא 50 ק"מ. בצפון ובצפון-מערב גובל בו אגן
ההיקוות של נהר הליטני בלבנון. גוש הרי מירון והרי נפתלי תוחמים
את אגן ההיקוות במערב ומהווים קו פרשת מים בין הים התיכון ובקע
הירדן. נהר הירמוך ויובלו הרוקד תוחמים את אגן ההיקוות של הכנרת
במזרח ובדרום. החרמון תוחם את האגן מצפון.
תתי יחידות באגן ההיקוות של הכנרת:
אגן ההיקוות הצפוני- כולל את אגן ההיקוות של הירדן ויובליו (788
קמ"ר), ואת עמק החולה המישורי (200 קמ"ר). שטחה הכולל של תת היחידה
הוא 1530 קמ"ר, כשמרביתה (81%) הוא אגן ההיקוות של החצבני.
אגן ההיקוות המזרחי- החלק הדרומי של רמת הגולן. שטח תת היחידה-
580 קמ"ר.
אגן ההיקוות המערבי- אגני ההיקוות של נחל עמוד ונחל צלמון. שטח
תת היחידה- 450 קמ"ר.
|
|
|
