תמ״א 13

תוכניות המתאר העתיקות של חופי הכנרת כבר מזמן לא רלוונטיות: הן יוצרות מצב אבסורדי שלא מאפשר לטפח ולבסס חופים מודרניים באופן חוקי. בחלק מהחופים לא ניתן לבנות אפילו סוכת מציל, או שירותים ציבוריים. בתמיכת אגף התקציבים באוצר נוסדה וועדת היגוי שמכינה תוכנית מפורטת אשר תאפשר שינוי נרחב בחופים, לטובת הציבור. אפשר כבר לבנות על זה: עד אמצע השנה הבאה ניתן יהיה להתחיל בפיתוח המואץ

 

תמ״א 13

אינג' גיורא שחם, הנדסת משאבי סביבה ומים

המצב המוזנח של החופים הציבוריים סביב הכינרת לא קרה ביום אחד. שנים רבות של הזנחה שלטונית הביאו רבים מהחופים לקריסה ממש.

החופים התמלאו במבנים פיראטיים מכוערים, היה כשל ניהולי של הרשויות באיסוף האשפה, ולא היה פיקוח יעיל על תחזוקת מתקני החוף שהושחתו על ידי פורעי חוק ללא יכולת אכיפה יעילה.

למפגעים אלו נוספו בעשור האחרון גם מפגעים חזותיים הקשורים לשנות הבצורת המתמשכת. בשנים אלו התמלאו חופי האגם הנסוגים בצמחייה צפופה של אשלים וקני סוף. אלו מהווים מחסום ממשי לנוף האגם, והגישה אליו מאזורי החניונים נעשתה קשה יותר ויותר.

ניסיונות לטפל במפגע זה נתקלו בהתנגדות נמרצת של מומחי טבע הרואים בצמחייה זו בית גידול חשוב לדגים ובעלי חיים ומזהירים מפני כיסוח הצמחייה, שעלול לפגוע בתשתית רצועות החוף שנחשפות עקב ירידת המפלס. כל אלו יחדיו גרמו וממשיכים לגרום לחלק ניכר מהציבור בישראל להדיר רגליו מחופי הכינרת בבחינת "שומר נפשו ירחק".

על רקע מציאות משברית זו החליטה הממשלה בחודש אוגוסט 2007 לעשות מעשה: להפקיע את השליטה הניהולית בחופים הציבוריים סביב הכינרת מהרשויות המוניציפאליות האזוריות ולהעביר את האחריות לתכנון, פיתוח, ניהול ופיקוח על חופי הימה לידי רשות ניקוז ונחלים כנירת.

סיבוך ופלפול משפטי הביא לעדכון בהחלטת הממשלה, באופן שהניהול יופקד בידי גוף חדש שיוקם בחקיקה, כאשר רשות ניקוז כינרת תהיה רק זרוע הביצוע העיקרית שלו. באפריל 2008 אושר החוק להסדרת חופי הכינרת, וכחצי שנה לאחר מכן בספטמבר 2008 התחיל לפעול איגוד ערים כינרת. בשנתיים שקדמו לתחילת פעולתו של איגוד חופי כינרת נעשתה עבודת הכנה שתכליתה הייתה למפות את הבעיות, המטרות והיעדים של ניהול חופי האגם. העבודות והתוכניות הרעיוניות שעלו בשנה שקדמה להקמת האיגוד מהווים את התשתית הפרוגרמאתית, שעליה נשענת פעולתו של האיגוד.

אחד הנושאים המרכזיים והחשובים, שמהווה חסם עיקרי לניהול חופי הכינרת, הוא נושא התכנון. לא ניתן לתכנן את פיתוח וטיפוח החופים מפני שתוכניות המתאר האזוריות, הארציות והמקומיות של מרחב חופי הכינרת אינן תוכניות המאפשרות פיתוח מתאים.

כדי להסביר בקצרה את התכנון הלקוי שקיים ניקח, לדוגמה, את חופי דרום מערב הכינרת: צינברי, ברניקי ושקמים. אלו חופים שמשתרעים משוליה הדרומית של העיר טבריה ועד תחום המושבה כינרת. מצידם המערבי ממוקם כביש 90 (כביש טבריה – צמח) ומצידם המזרחי קירות התמך, שנבנו בתחילת שנות השמונים כדי להרחיב מעט את רצועת החוף ולהגן את הכביש מפני כרסום הגלים. המרחק בין שפת הכביש לבין שפת האגם הינו כ – 50 מטרים ובמספר מקומות אף פחות מכך. כביש טבריה – צמח הינו כביש ברמה ארצית. תחום הדרך שלו מוכרז בפקודת הדרכים והמסילות לרוחב של 50 מ' (25 מ' מכל צד של ציר הכביש). מצד שני, תוכנית המתאר הארצית הקיימת לחופי הכנרת (תמ"א 13) מתירה בנייה בתחום החופים רק במרחק של 50 מ' מקו המים המכסימלי (209 – מ'). שתי ההגבלות הללו יוצרות מצב שלא ניתן להקים שום מבנה בחופים הללו, אפילו לא מבנה שירותים. כל המבנים שהוקמו במקום אינם חוקיים ודינם הריסה (אגב, מבנים פיראטיים אכן נהרסו לאחרונה ע"י מינהל מקרקעי ישראל).

ברור לכל, שמצב זה הוא מצב בלתי אפשרי אם מתכוונים לתכנן ולפתח מערכת חופים ציבוריים לרווחת הציבור. חוף ללא סוכת מציל, ללא תחנת עזרה ראשונה, ללא קיוסק, ללא מקומות חנייה וכד' אינו חוף שניתן להזמין אליו ציבור רחב.

החופים הנ"ל הן דוגמה אחת למכלול בעיות וחסמים בכלל החופים הציבוריים סביב הכינרת. ללא תכנון חדש, שיתיר חסמים אלו, לא ניתן יהיה לתת כלים לפיתוח וניהול החופים.

את הבעיה הזו, שטומנת בחובה גם הזדמנות גדולה, הבין ראש מינהל התכנון לשעבר, אדר' שמאי אסיף, שהביע הסכמה מיידית ותמיכה של מוסדות התכנון העליונים בהכנת תוכניות חדשות ומעודכנות לחופים הציבוריים. מפני שהתכנון הוא שלב ראשון הכרחי בשינוי פניהם של החופים, הוא נתן את הסכמתו להצעה להכין את התוכניות במתכונת של תוכנית מתאר ארצית ברמה מפורטת. תוכנית מסוג זה תאפשר, לאחר שתאושר ע"י הממשלה, להתחיל בפיתוח החופים באופן כמעט מיידי. אגף התקציבים באוצר, שליווה ותמך מקרוב בשינוי היסודי בדפוסי הניהול של החופים, אישר הקצאת תקציב מתאים להכנת התוכנית.

מינהל התכנון קיבל החלטה ייחודית נוספת. הוא הטיל על איגוד חופי כינרת, באמצעות רשות ניקוז כינרת, להוליך ולנהל את צוות התכנון. צוות זה שוקד על הכנת התוכניות לחופים. המועצה הארצית לתכנון ובנייה קיבלה החלטה מתאימה והורתה על הכנת התוכנית.

המועצה הארצית הקימה ועדת עורכים וועדת היגוי וצרפה אליהם נציגים מהרשויות המקומיות סביב הכינרת, נציגי ארגוני סביבה ונציגי ציבור נוספים. צוותים אלו עוקבים באופן צמוד אחר שלבי התכנון ומאשרים אותם. עורכי התוכנית – אדר' אילן אייזן והמתכנן זאב עמית – בנו צוות תכנון הכולל אדריכלים, אדריכלי נוף, מתכנני תיירות וכבישים, מתכנני מים וניקוז, כלכלנים ומומחים לשיתוף הציבור.

התכנון הפיזי של החופים מלווה במסמכי מדיניות, שמסתכלים על כלל מרחב החופים סביב הכינרת (לא רק אלו שבתחום ניהול האיגוד) ומתווים את פניה ואופיים העתידי. התכנון הפיזי מלווה גם בתסקיר השפעה על הסביבה. תסקיר זה מציב את האילוצים הסביבתיים לחלופות התכנון השונות. תפקידו של התסקיר הוא לאתר ולהמליץ על האיזון המתאים בין פיתוח החוף לבין שמירת הנוף, האקולוגיה הימית וכושר הנשיאה הסביבתי של החופים.

לאחר אישור עקרוני של תוכניות פיתוח החופים בוועדת ההיגוי הארצית הן ישלחו להשגות הציבור בוועדה המחוזית בצפון ובוועדות התכנון המקומיות בעמק הירדן, טבריה וגולן. אם לא יעלו סייגים מהותיים, ההערכה הייתה שעד אמצע שנת 2012 תושלם התוכנית, וניתן יהיה להתחיל בפיתוח התשתיות והבנייה המתאימה להפיכת החופים מוקדי נופש ובילוי מרווחים, יפים ומותאמים לרווחתם של תושבי האזור, מטיילים מהארץ, התיירים והצליינים, שהכינרת כה חשובה להם, ואכן תכנית תמ"א 13/13 אושרה ע"י המועצה הארצית לתכנון ובניה ובקרוב תועבר לוועדה המחוזית להשגות הציבור לקראת אישורה הסופי במהלך החודשים הקרובים.